פסק-דין בתיק ת"ק 001034/02

 בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבם של התובעים לטענתם בתאונת דרכים שאירעה ביום 5/8/01 בה היה מעורב גם רכב נהוג בידי הנתבע 1 מבוטח אצל הנתבעת 2 בביטוח חבות

  על פי כתב התביעה טוענים התובעים בצורה לאקונית כי רכב הנתבע פגע ברכבם וכי עקב התאונה גרם נזק

  הוגשה הגנה מטעם הנתבעים בה נטען כי  הנתבע יצא לעקיפת רכב שחנה בימין הדרך כיוון נסיעתו, וממול חנה רכב אלמוני בחניה כפולה, כאשר עמד הנתבע לסיים את עקיפת הרכב שלפניו התפרץ התובע מולו תוך שהוא עוקף רכב שגם הוא היה בחניה כפולה

  ביום 1/5/02 שמעתי את עדויות הנהגים.

 התובע מעיד כי הנתבע עקף משאית חונה בלי התחשבות בתנועה ופגע ברכב שלו , הבחין בו מרחוק ולכן נאלץ לעצור בנתיב שלו ,ומפרט:

" בתאריך התאונה בשעת צהריים נסעתי ברחוב רש"י ברמת גן בנתיב הימני מימין לנתיב יש מפרץ חניה נסעתי מצפון לדרום הייתי במהיורת נמוכה, בנתיב הנגדי חנתה משאית .הנתבע עקף את המשאית ונכנס לנתיב שלי כנראה במהירות גבוהה . נאלצתי לעצור , פיניתי לו דרך לעבור הוא המשיך להחליק ופגע במכונית שלי..... ,

  התובע נחקר בחקירה נגדית ע"י נציג הנתבעת 2 . התובע  נשאל  לגבי צורת אירוע התאונה והאחריות לתאונה . אך עיקר החקירה התמקדה בשאלת גובה הנזק ואם זה כולו נגרם בתאונה הנדונה או שיש או היו ברכב התובע פגיעות קודמות..

  גם הנבתע 1 העיד , והוא חזר על הגרסה אשר העלו הנבתעים בכתב ההגנה .

 כמו כן הוגשו תמונות הנזק ברכב התובע ת/1,ת/2 ו-ת/3

 עיינתי בתמונות הנזק והבחתי כי המכה ברכבו של התובע הינה בכנף קדמית שמאלית מצידה השמאלי החיצוני. המכה חדה וממוקדת, דבר מצביע על כך כי היא נגרמה ע"י משטח צר מאד המתאים  לפינה קדמית שמאלית של רכב הנתבע ולא צד הרכב או משטח רחב . צורת הפגיעה יכולה להצביע על כך כי רכבו של התובע היה בסטיה קלה ימינה בשעה שנפגע -ולא בסטיה שמאלה- ואילו רכב הנתבע היה בסטיה רחבה שמאלה כך שהפינה הקדמית שמאלת של רכב הנתבע נכנסה בכנף התובע כפי שהדבר נראה בתמונה

   הנתבעים אינם מכחישים כי הנתבע יצא לעקוף משאית חונה. הם רק טוענים כי גם הנתבע יצא לעקוף רכב חונה. אם כן גרסתו של התובע כי הנתבע 1 עקף רכב הוכחה.

 מאידך גרסת הנתבעים כי גם התובע היה במצב עקיפה אינה יכולה לעמוד . אילו התובע גם הוא היה בעקיפה, סביר היה להניח כי הרכבים יתנגשו חזיתית או פינה קדמית שמאלית בפינה קדמית שמאלית

  מסקנתי החד משמעית היא כי התאונה נגרמה שעה שהנתבע 1 היה בעקיפה והתובע במהלך בריחה ממנו ימינה וכי הנתבע 1 הוא הגורם האחראי לאירוע התאונה

  באשר לנזק

 התובע תבע סכום של 900 ש"ח עבור השתתפות עצמית ועוד 486 עבור הפסד הנחת העדר תביעות

התובע צירף לתביעה אישור הפסדים מחברת הביטוח שלו . באשר להשתתפות עצמית, אין בעיה עם האישור שניתן ע"י חברת הביטוח ואני מקבל אותו כראיה על תוכנו על פי סמכותו בתקנות השיפוט בתיבות קטנות ( סדרי דין ) 1976 .

 באשר להפסד הנחת העדר תביעות , הרי ברור כי המדובר היה בהפסד עתידי  צפוי , אשר אין כל בטחון כי יתרחש, והתובע לא המציא אישור נוסף כי הוא אכן חידש את הביטוח וכי אכן שילם סכום של 486 ש"ח יותר מאשר בשנה הקודמת.

  פסקתי כבר מספר פעמים כי הנחת העדר תביעות הינה הנחה שניתנת ע"י מבטחים, כדי לעודד מבוטחים ונהגים שלא להגיש תביעות כנגד המבטחים בפוליסות לביטוח רכוש. באופן עקיף וכתוצאת לוואי ,גם גורם הדבר- כך אני מקווה- לעודד נהגים שלא להיות מעורבים בתאונות דרכים. הדבר הפך אומנם לנוהג ידוע ומקובל, אך לא הפך לחובה משפטית על חברת הביטוח לתת את ההנחה לנהגים זהירים. משאין חובה לתת את ההנחה אין גם חובה לבטלה, והדבר נתון לשיקולי החברה , יחסי המבוטח עם החברה, משקלו של הסוכן של המבוטח מול החברה ועוד מספר גורמים. אין בטחון אוטומטי כי בכל מקרה שיש תביעה , יביא הדבר באופן אוטומטי לביטול ההנחה שניתנה כאמור הן משיקול לעודוד מבוטחים שלא להגיש תביעות, וגם משוקולי תחרות עסקית ביןחברות הביטוח.

  כמו כן יש לשים אל לב כי ההנחה אובדת בגין אירוע תאונתי אחד ותביעה אחת כלפי חברת הביטוח.  לא הובאה בפני כל ראיה על כי לתובע לא היו באותה שנת ביטוח בה אירעה התאונה, תאונות נוספות כדי לתמוך בגרסה כי ההנחה היתה בודאות מגיעה לו וכי הפסיד אותה בעקבות התאונה הנוכחית דווקא .